כשהגוף מרגיש בבית
בתוך עצמך

אתה מרגיש את זה, נכון?

יש בך עומק. יש בך חיבור לרוח, לאמונה, למשהו גדול יותר ממה שהעין רואה. ועדיין, בחיי היומיום, יש רעש שלא שותק.

• חרדה שמגיעה בגלים, לפעמים ללא סיבה ברורה, ומשאירה אותך עייף ובלתי מובן לעצמך.
• רגשות שמציפים ברגע הלא נכון, או שנעלמים לגמרי כשהכי צריך אותם.
• תחושה של ניתוק מהגוף, מהאנשים שאתה אוהב, מהרגעים שהיו יכולים להיות שלמים.
• מתח שמתגורר בגוף, בכתפיים, בחזה, בבטן, כאילו הגוף עדיין לא קיבל את הבשורה שהסכנה עברה.
• ידיעה עמוקה שאתה מסוגל ליותר, לקשרים עמוקים יותר, לחיים נוכחים ורגועים יותר, אבל משהו חוסם.

אם הכרת עצמך בשורה אחת לפחות, אתה בדיוק במקום הנכון. זה לא אופי. זו אנרגיה טראומטית שאפשר לשחרר.