כשהעולם בחוץ רועש, הגיע הזמן לפנות פנימה
סדנה לנשים שמרגישות שיש עוד רובד לחיים. מקום בטוח לפרוק, להתנקות ולהתמלא מחדש, בחברת נשות אור.
את חיה חיים רגילים לגמרי. עבודה, ילדים, זוגיות, אחריות. אבל מתחת לכל זה, יש תחושה שלא הולכת. שיש עוד משהו. שאת יותר ממה שנראה מבחוץ.
הכל התחיל משאלה. לפני כמעט שנה התחלתי לחקור רעיון שמשך אותי פנימה, את שבטי ישראל והיכולת שלהם לרפא. ראיתי פוסט של המורה שלי לפילוסופיה האינדיאנית, ומשפט קטן שם פשוט נגע בי. משהו בתוכי הרגיש שיש כאן מסע שמבקש ממני להיכנס אליו.
אבל תוך כדי החקירה גיליתי משהו מוזר. כשמדברים על 12 השבטים, הקול הוא כמעט תמיד קול גברי. הרגשתי שחסר כאן משהו. חסר הקול הנשי.
שאלתי את ענבל, שהיא גם מורה רוחנית וגם משפחה שלי, שאלה פשוטה: מי האישה שקשורה לריפוי של עם ישראל? מי האישה שאמורה לעמוד לצד השבטים, לצד העם? ישבנו, חשבנו ולא מצאנו תשובה חד משמעית. בסוף החלטנו פשוט להניח לזה.
אבל כמה שבועות אחר כך קרה משהו שלא ציפיתי לו בכלל. פתאום קלטתי עיניים כחולות נפקחות מבפנים ומביטות בי. לא אדם אמיתי, אלא משהו בתוך התודעה שלי. זה קרה בחול המועד פסח, יצאתי לטיול עם נאיה בעגלה.
שאלתי בלב: "מי את?" והמשכתי ללכת ברחוב כאילו הכל רגיל. שמיים כחולים, מזג אוויר נעים, יום רגיל של אמא עם תינוקת.
אני ציפורה אשת משה, ואת קראת לי, אז באתי. הגיע הזמן שיכירו את הסיפור שלי. הגיע הזמן לתת לקול שלי מקום.
ציפורה אשת משהלא הצלחתי להוציא מילה. הלב שלי פעם בחוזקה תוך כדי שאני ממשיכה ללכת. מאותו רגע ציפורה התחילה לבוא אליי.
שאלתי אותה מה זה אומר, להתחבר לשקט בזמן שכל העולם בחוץ רועש כל כך. היא הסתכלה בי במבט שכולו אור זהוב ואמרה לי: "להתחבר לשקט זה לא רק להיות בשקט. זה רגע להסכים להתמסר לריק, לכולם. זמן מלחמה הוא זמן שהעולם מבקש מבני אדם להסתכל פנימה. וכשאנשים מוכנים להסתכל פנימה, מגיעה תנועה שמובילה לשינוי."
הסתכלתי עליה, דמעה קטנה זלגה מעיני. ושאלתי אותה אם זה הזמן לקיים את הסדנה. היא הנהנה. "זה הזמן להתחבר לריפוי. נשים עושות את זה באופן אינטואיטיבי. תעזרו אחת לשניה להתרפא ולהתנקות."
אז אני מקשיבה לה, ומזמינה אתכן למרחב שכולו נשימה בתוך הסערה.
הסדנה הזו היא לא "עוד אירוע". היא המענה שלנו לרעש שבחוץ. היא הרשת האנרגטית שאנחנו טוות יחד כדי לשמור על האור בתוכנו.
לצאת מהמקום הצר אל ההתרחבות. למצוא את אותו שקט פנימי שלא תלוי ברעש שבחוץ.
לפגוש את יכולת הריפוי הטבעית שכבר קיימת בך, ולהכיר בה. גם לעזור אחת לשניה לזכור את זה.
לגעת בחלק שמרפא באופן טבעי, בלי צורך להסביר אותו בהגיון.
מרחב שבו אפשר לשתף בלי להרגיש מוזרה, להתנקות ולהתמלא מחדש בחברת נשות אור.
כי בזכות נשות האור, ובזכות הרשת האנרגטית של העולם, השינוי יגיע.
אני שרון, אמא, מנחה ואישה שלמדה שהשאלות החשובות ביותר לא תמיד מגיעות עם תשובות מיידיות. הדרך שלי לעבודה הרוחנית עברה דרך שנים של חקירה, לימוד ופתיחות לכל מה שלא ניתן להסביר בקלות.
גדלתי עם חיבור עמוק למקורות יהודיים, למדתי בבית ספר דתי, ולמדתי פילוסופיה אינדיאנית. שני העולמות הללו עיצבו את ההבנה שלי שריפוי אמיתי מגיע כשמחברים שורשים לנשמה.
הסדנה שאני מזמינה אתכן אליה נולדה מחוויה אישית עמוקה. מפגיעה עם ציפורה אשת משה, דמות שכמעט ולא מספרים עליה במקרא, ודווקא בגלל זה היא נושאת כל כך הרבה.
ציפורה אשת משה היא דמות היסטורית עם עומק. אישה שעמדה לצד גדולה ועדיין הקול שלה לא קיבל מקום. בסדנה הזו, אנחנו נותנות לו מקום.
בואי להניח את המתח, להתחבר ליכולת הריפוי הטבעית שלך, ופשוט להיות. בטוחה, עטופה ומחוברת.
אני מאמינה בכנות. כדי שתוכלי להגיע ממקום של בחירה אמיתית, חשוב לי לומר גם מה הסדנה הזו לא מציעה.
אם הגעת עד לכאן ומשהו בתוכך מהדהד, כנראה שהסדנה מדברת אלייך. המקומות מוגבלים ואני מזמינה אותך להצטרף.
שלחי לי הודעה בוואטסאפ